עצבים הם טריגר מצויין לכתיבה. והיום העצבים שלי זינקו בבת אחת, כשגיליתי שלמיכל נחסם הבלוג. כבר כתבתי בעבר, די בהתחלה, על הבעייתיות של להגדיר מה זה פורנוגרפיה. הכותרת של הרשומה הזאת היא פרפראזה על כותרת של אחת מהרשומות שלי שעסקו בנושא לכתוב זונות זה פורנוגרפיה? מיכל היא אחת מנערות ליווי פעילות. לפי דבריה, אחרי שקראה את רשומת הזעם שלי נגד הפמיניסטיות היא ראתה כי טוב והחליטה לפתוח בלוג משלה על המקצוע, וקראה לו בשם החד משמעי: נערות ליווי - לא מה שאתם חושבים. תוך חודש בערך, אולי קצת פחות, הבלוג שלה הופיע כתוצאה ראשונה בגוגל אם חיפשת "נערות ליווי". למי שלא זכה להיכנס לבלוג ההוא (יש לו קישור -עכשיו מת - כאן בצד ימין שלכם), שאני מקווה שיחזור לרשת בגירסה חדשה (אולי באתר אחר?) - מיכל כתבה את הדברים ה"בנאליים" הרגילים: זכותי לעבוד כנערות ליווי, אין שום חוסר כבוד במקצוע, אני לא מתביישת, אני לא מסכנה, גם דוגמניות מוכרות את גופן, הפמיניסטיות עושות עוול לנערות ליווי, וכן הלאה. מיכל הפעילה את הבלוג כבלוג אינטראקטיבי: 1. כל רשומה הייתה תולדה של שאלות והערות הקוראים והקוראות מהרשומה הקודמת. 2. כל מילה שלישית ברשומה (נערות ליווי כפול 3 פעמים בכל רשומה, מין, בחורה וכן הלאה) הכילה קישור לאתר של המקום בו היא עובדת. האתר מציג כמובן תמונות של הבנות העובדות, או תמונות של בנות אחרות שלידן שמות של בחורות שאת אותם השמות נושאות גם הבנות העובדות. מי שלא יהיו הנשים בתמונות, הן מציגות איברים אינטימיים בגופן, כגון ציצים למיטב זכרוני. פעם באתר בננות דווקא, היה מאמר על הנקה בפומבי שבו הכותבת העלתה שאלות מעניינות כמו למה הגברים ניכסו לנו, הנשים, את הציצים עד כדי שציץ הוא כבר לא סוג של צלחת, כזה שמכיל מזון לתינוק, אלא רק איבר מיני, מה שגורם לו להיות סוג של מטרד, גורם מפריע ומשבש, כשהוא נחשף בפומבי. אני מביאה את הדוגמא הזאת למרות שברור לי שיש הבדל בין אמא שמיניקה את התינוק שלה ולכן מראה ציצים, לנערות ליווי שכותבת בלוג ולכן מראה ציצים. אמהות היא דבר חשוב וקדוש בחברה, אבל רק עד שזה מגיע לציצים בפומבי. נערות ליווי היא בדיוק להיפך, אבל גם שם הכל בסדר, כל עוד לא רואים ומראים ציצים בפומבי. ולענייננו: מצד אחד, לכל אתר של בלוגים אין ממש אחריות על תוכן הכותבים. מצד שני, קישורים לאתר שעושה כסף הם לא תוכן, גם לא תוכן שיווקי, הם פרסומת ממש. על פרסומות משלמים. מצד שלישי, אני בעצמי מתפלאת איך עדיין אני כותבת את הדברים שאני כותבת, בלי צנזורה חריפה או לפחות התעלמות מאסיבית שבשתיקה מהתכנים שלי. ככה שבאיזשהו מקום אני ממש לא מתפלאת על חסימת הבלוג של מיכל. מה שמעניין הוא, שברשומות האחרונות שלה הגיבה מישהי בהתרעמות על הקישורים שהיא מכניסה, לא בטיעון שזו פרסומת ללא תשלום אלא בטיעון שלאתר גולשים ילדים בני 11,12,13 שנחשפים ל"תכני תועבה" (לא נגעתי). מיכל כמובן לא הסירה את הקישורים בעקבות ההתרעמויות, ואני מניחה שהמתרעמת פנתה להנהלה של האתר שבתורה ראתה שעושים אצלה פרסומת בחינם וחסמה את הבלוג. מצד שני אותה מערכת הכניסה את אותו בלוג עצמו, זה שנחסם, לעמוד הראשי למשך כמה זמן. ועד שאדע בוודאות מה היתה השלתשלות העניינים שהביאה לחסימת הבלוג, לא נותר לי אלא להעלות השערות קונספירטיביות כאלה. מה שבטוח: לכל פרסומת אחרת היה לוקח הרבה יותר זמן להתגלות והרבה פחות צדקנים היו מתעוררים מתרדמתם למראיה.