בקשה לתשלום בעבור שירותי | ליווי אינה יכולה להיות מנותקת מההוויה של שירות שכזה, קרי תופעת הזנות בישראל. מן המפורסמות הוא, נקבע בפסק הדין, כי תעשיית הזנות בישראל מתבססת על ניצול מחפיר, התעללות פיסית ונפשית, ולא אחת גם על סחר בבני אדם. בישראל בפרט הבעיה חמורה, לאור מיקומה הגבוה ברשימת המדינות שבהם קיים סחר בנשים לצורכי זונות. בקשה למימון שירות הניתן תוך עבירה על החוק (עבירות קשות הכוללות ניצול קטינים לזנות, סחר בבני אדם, סרסרות למעשי זונות ועבירות נוספות) בהתבסס על העיקרון של הזכות להשבת המצב לקדמותו איננה יכולה לעמוד בתנאי "תקנת הציבור", כפי שזו נתפשת בחברה הישראלית, כמדינה יהודית ודמוקרטית. כיום מטיל חוק העונשין, עונש מאסר של חצי שנה למי שמפרסם שירותי | ליווי של זונות, כאשר נותן שירותי הליווי אינו קטין. החוק הקיים גרם להפסקת פרסום אותם שירותים בעיתונות המודפסת. עם זאת, האיסור בחוק אינו חל כאשר פרסומות לשרותי ליווי מופרדות מפרסומות אחרות, כשהפרסומת נמסרת לאדם לפי בקשתו, וכשסומן בפרסומת - בצורה בולטת - שמטרתה לפרסם שירותי זנות.